#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שלא. רשב""ג אומר אם מתה יירשנה וכו'. אמר רב הלכה כרשב""ג ולא מטעמיה. למסקנא מה פירוש דברי רב? "	"הלכה כרשב""ג דאמר אם מת יירשנה ולאו מטעמיה, דאילו רשב""ג סבר ירושת הבעל דאורייתא וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל, ורב סבר ירושת הבעל דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה."	כתובות פד.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שלב. תנן היורש את אשתו יחזיר לבני משפחתה וינכה להן מן הדמים. במה מדובר, למה יחזיר ולמה ינכה מהדמים? 	"שהורישתו אשתו בית הקברות של משפחתה. משום פגם משפחה, שגנאי הוא להם שיהיו אחרים נקברים עמהם והם יקברו בקבורת אחרים, אמרו רבנן שיקח מהם דמים ויחזירהו, וינכה להם מן הדמים את דמי קבר אשתו שחייב הוא בקבורתה. וכתבו התוס' (ד""ה משום) דאיובל מיתנייא, וצריך לומר דליכא<br>פגם משפחה עד היובל, שאז כל השדות חוזרות וזו אינה חוזרת וניכר שהם קבורים בשל אחרים."	כתובות פד. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שלג. מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשין והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים. למי ינתן ומדוע? 	"לר""ע ליורשין שכולם צריכים שבועה ואין היורשים צריכים שבועה <sup>פד</sup>. לרבי טרפון לכושל שבהם ופירש רבי יוסי ברבי חנינא לכושל שבראיה, למי ששטרו מאוחר שלא יוכל לטרוף לקוחות הקודמים לו. ורבי יוחנן פירש לכתובת אשה משום חינא. רש""י פירש שימצאו האנשים חן בעיני הנשים ויהיו נשאות להם שלא תדאגנה להפסיד כתובתן. ור""ח (בתוד""ה לכתובת) פירש שימצאו הנשים חן בעיני האנשים ויהיה להן קופצים יותר <sup>פה</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>פד.  כתב הרא""ש דעיקר טעמיה דר""ע, דניכסיה כל היכא דאיתניהו ברשותא דיתמי איתנייהו אבל בעל חוב ואשה מחוסרים גוביינא, ונקט טעמא דשבועה שאינו אלא תקנת חכמים ולא מן התורה לאלומי למילתיה.
<br>פה.  ובירושלמי י""א לכושל בראיותיו כגון מלוה בשטר ומלוה בעדים ינתנו למלוה בעדים וי""א לכושל בגופו והיינו לאשה. והרי""ף פירש מאי כושל - בעל חוב, ואמאי קרי ליה כושל דלא גבי אלא בשבועה אבל אשה גביא בתנאי ב""ד.</span>"	כתובות פד. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שלד. הדיינים פסקו שהועילה תפיסה לאחר מיתה כר' טרפון ור""ל החזיר הדין כר' יוחנן וא""ל ר""ע עשיתו כשל תורה. אם לכ""ע טועה בדבר משנה חוזר, במאי פליגי? "	"רבי יוחנן סבר הלכה כר""ע מחבירו ולא מרבו ור""ט רבו הוה, ור""ל סבר שהלכה כר""ע אפילו מרבו. ואיבעית אימא דכ""ע הלכה כר""ע מחבירו ולא מרבו והכא בהא קמיפלגי רבי יוחנן סבר שר""ט רבו של ר""ע ור""ל סבר שחבירו הוה. ואיבעית אימא דכ""ע חבירו הוה, והכא בהא קמיפלגי ר""ל סבר הלכה כר""ע, ור' יוחנן סבר מטין ההוראה לכתחילה אחר ר""ע ומיהו אי עביד כאידך לא מהדרינן עובדא <sup>פו</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>פו.  כתב הרא""ש שהלכה כר""ע, ומיהו ה""מ בזמן שלא היו מטלטלים משועבדים לבע""ח אבל האידנא דמטלטלי משעבדי לבע""ח מפקינן להו מיתמי ונותנים אותם לכתובת אשה ולבע""ח.</span>"	כתובות פד:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שלה. מאי שנא לר' יוחנן שהתופס לבע""ח במקום שחב לאחרים לא קנה ואילו המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו, ומה דין שהתופס הוא שליח של אחד מבע""ח? "	"תירצו התוס' (ד""ה ואמר) דשאני גבי מציאה דאיכא למימר מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה משא""כ בתופס חוב שאינו יכול לזכות לעצמו. כתבו התוס' (ד""ה ואת) דבסוגיין מוכח שלא מועילה תפיסתו אף שעשאו שליח ולא כפרש""י בפ""ק דב""מ דדוקא בשלא עשאו שליח לא קנה."	כתובות תוס' פד:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שלו. האם מועילה תפיסת המלוה לאחר מיתת הלוה כשמונחים המטלטלים ברה""ר, בסימטא, בשפת הנהר או בחריפותא דנהרא?<br>"	"לר""ע לא מועילה תפיסה לאחר מיתה. לר""ט מועילה תפיסה לאחר מיתה, וביארו רב ושמואל שדוקא ברה""ר וה""ה בחריפותא דנהרא שדינה כרה""ר משום שאין אלו מקומות הראויים לקנין ולא זכו בהם יורשים, אבל בסימטא וה""ה בשפת הנהר שהם מקומות הראויים לקנין לא מועילה תפיסה משום שכבר זכו בהם היורשים, ורבי יוחנן וריש לקיש ביארו שלר""ט אף שם מועילה תפיסה."	כתובות פד: - פה.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שלז. שליח שהחזיר כסף בלא עדים עבור מלוה בשטר וטען המלוה שזה כנגד חוב בע""פ 1) מה הדין ומדוע 2) האם השליח נחשב נוגע בדבר ומדוע 3) והאם השליח צריך לשלם ומדוע? "	"1) המלוה נאמן דמיגו שיכול לומר לא היו דברים מעולם נאמן גם לומר סטראי נינהו, שזה כנגד מלוה ע""פ.<br>2) כתבו התוס' (ד""ה מיגו) דהשליח נחשב נוגע בעדות דאיירי אחר שנתקנה שבועת היסת, שאין השליח נאמן במיגו שיכל לטעון שהחזיר הכסף ללוה כיון שלא ירצה לטעון כן כיון שיתחייב שבועה. אבל לפני שנתקנה שבועת היסט אינו נוגע בדבר ונאמן להעיד שפרע למלוה במיגו שיכל לטעון שהחזיר הכספים ללוה.<br>3) הגמ' מסיקה שבין אמר לו הלוה קח שטר ותן כסף ובין אמר לו תן כסף וקח שטר השליח חייב לשלם דלתקוני שדרתיך ולא לעוותי. כתבו התוס' (ד""ה לתקוני) שדוקא אם הזכיר לו ליקח שטר או בתחילה או בסוף חייב דאית ליה לאסוקי אדעתיה וליקח מהם השטר קודם. אבל אם לא הזכיר לו לקיחת השטר ולא אמר לו יותר מתן הכסף, פטור דמצי אמר אתה האמנת לו ולא אמרת לי לקחת ממנו שטר <sup>פז</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>פז.  וכ""כ הרא""ש והוסיף וכן נמי אי ליכא שטרא אי לא א""ל פרעניהו באפי סהדי לא מיחייב למיפרעינהו בסהדי.</span>"	כתובות פד: - פה. ותוס'		
